באחריותו של משרד העבודה היתה קליטת 'העלייה הגדולה' שהחלה בסוף 1948 ונמשכה עד 1952, ובמסגרתה עלו לישראל כ-730,000 עולים ועולות. למרות התנגדויות מגורמים רבים ושונים החזיקה גולדה בגישה כי אין להגביל את כמויות העולים המגיעים לארץ.
"במשך שבע השנים הללו, הייתי צריכה להתחיל בחקיקה שמשרד העבודה היה אחראי לה. דבר זה סימל בשבילי יותר מכל דבר אחר את השוויון והצדק החברתי, שבלעדיהם לא יכולתי לתאר לעצמי בכלל את המדינה בפעולתה. קיצבות זיקנה, גמלאות, קיצבות אלמנות ויתומים, חופשות לידה ומענקי לידה, ביטוח תאונות עבודה, ביטוח נכות ואבטלה, הם דברים חיוניים בכל חברה המכבדת את עצמה, וכל כמה שהיינו חסרים דברים אחרים או שדחינו אותם - אלה היו צורכי יסוד". גולדה מאיר, חיי, ספריית מעריב, עמ' 201.
רחל מזרחי מירושלים מקבלת מידי שרת העבודה את המענק הראשון במסגרת הביטוח הלאומי
ביולי 1955 החליטה מפלגת מפא"י להעמיד את גולדה מאירסון בראש סיעתה בבחירות לעיריית תל אביב יפו ו"לכבוש" את העיר ממפלגת הציונים הכלליים.
1.7.1955: הגב' גולדה מאיר, שרת העבודה ונציגת מפא"י לראשות עיריית תל אביב, נושאת דברים באסיפת בחירות. צילם: משה פרידן. אוסף התצלומים הלאומי
איך הפכה גולדה מאיר לדמות בולטת ומנהיגה במפלגת השלטון?
באסיפת בחירות של מפא"י בתל אביב, 1955. צילום: משה פרידן. אוסף הצילומים הלאומי
נדב מן, ביתמונה. מאוסף אדגר הירשביין. מקור האוסף: תמר לוי. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית. Nadav Mann, BITMUNA. From the Edgar Hirschbein collection. Collection source: Tamar Levy. The Pritzker Family National Photography Collection, The National Library of Israel.