לעיני תושבי כל העיר הזו, יפו-תל אביב, ולעיני קרוב ל-200,000 מצביעים בבחירות האחרונות, ולעיני כל תושבי המדינה הזו, חולל הערב מושג האלמנטרי של דמוקרטיה. לפני שבועות אחדים הלכנו לבחירות ותושבי העיר הזו נאלצו להכריע אם השלטון אשר קיים היה פעם במשך שנים רבות, אם עליו להמשיך לשלוט בעיר הזו, או אם תושבי העיר רוצים שינוי.

והם, בצורה הברורה והבהירה ביותר אמרו את דברם. נכון שבבחירות אלה השתתפו מפלגות שונות. אבל כל הכבוד לכל המפלגות המיוצגות בעיריה. כל ילד בעיר יודע שהמאבק היה אם הציונים הכלליים ישלטו בעיר הזו, או אם פועלים ישלטו בעיר. ותוצאות הבחירות היו ברורות. הציונים הכלליים ירדו - הפועלים עלו. ולא סתם מפני שתושבי העיר רוצים שינוי. הם הגיעו למסקנה הזו, אחרי ניסיון מר להמונים רבים, לעשרות אלפים משפחות, פועלים, דלת העם משכונות, מהשטח הגדול, מעיר העולים יפו, שהעיר תל אביב היתה צריכה לראות זאת כזכות גדולה שהיא הממונה על כך שיפו נהפכה לעיר עולים יהודית.

ומה העיריה הזו עשתה לעיר הזו? לקליטת העולים האלה? מה עשתה לחינוך הנוער? מה עשתה כדי לקלוט את הילדים בעיר הזו? מה היא עושה כדי להפוך את העולים שבאו אלינו מארצות שונות, מכל העולם, לתושבים שווי זכויות בעיר הזו, מהי הרגשתם?

התושבים אמרו את דברם. אבל על פי שיטה שאנחנו מקיימים אותה בארץ, יכולים שני צירים מבין 31 הנושאים את מילת הפועל בשם מפלגתם, לשווא, המתיימרים להיות נציגי פועלים ואיש לא יודע בזכות מה. הם יכולים על ידי סילוף המנדט שלהם, הם פנו לפועלים, הם ביקשו את אמון הפועלים. ואחרי שנבחרו על ידי סילוף המנדט שלהם, מקיים את ההיפך ממה שתושבי העיר רוצים, כפי שזה התברר לעיני כל ב-26 ליולי ש.ז.

בתוך הויכוח, אני רוצה להשתמש במילה אינטיליגנטית, על הקמת הנהלת העירייה, נכנס סעיף מאוד מעניין. קרה אסון בעיריית תל אביב ובתל אביב, ומפלגת הפועלים העמידה אישה בראש הרשימה, ולא התביישו נציגי מפלגות הפועלים לכאורה, לנסות לנצל גם את הנקודה הזאת.

בארץ ישראל, במקום שמאז ומתמיד היה מקום מכובד לאשה. בארץ הזו שלא קמה אף נקודת התישבות אחת לא לפני 50 שנה ולא לפני 80 שנה, ולא עד הנקודה החדשה ביותר בנגב ובגליל, לא קמה אף נקודה אחת בספר, במקום המסוכן ביותר, בלי השתתפותה הפעילה של האישה. בארץ הזו מאז ימי ה"שומר", ועד ה"הגנה", ועד צבא ההגנה לישראל, משתתפת האישה ---- בפעילות בעבודה, בכיבוש העבודה, בהתישבות, ---- נגד השלטון הבריטי. בארץ הזו של חנה סנש, מעיזים בשנת 1955, בשנה השמינית לקיום מדינת ישראל, מעיזים להעלות מחדש את הארגומנטציה החשוכה הזו - שאין זכות שווה לאשה במדינת ישראל. אותם האנשים, אותם נציגי אותן המפלגות, ברצונם ובלא רצונם, יושבים עם נשים בכנסת, יושבים עם נשים בממשלה, הצביעו בעד נשים לממשלה בכנסת לא פעם. ישבו עם נשים בהנהלת הסוכנות, בהנהלת הוועד הלאומי. ואיננו יכולים לקבל זאת ברצינות כי אם עוד נקודה של מסחר. יש נקודות אחרות.

יש זכות לאישה, יש כבוד דת. יש ביננו אנשים דתיים ולא דתיים. אנחנו התברכנו בכך שיש לנו תנועת פועלים בארץ, וגם אם רוב תנועת הפועלים בארץ איננו דתי, הוא התחנך על ידי אנשים שדאגו לכך שזו תנועת פועלים שיש לה "דרך ארץ" רב, למסורת היהודית, גם לדת, גם לאנשי דת אמיתיים, ואם יש מישהו אשר גורם לכך להשניא את הדת על הנוער, על פועלים, על ילדים קטנים, אלה הן מפלגות דתיות אשר כך עושות בקולותיהן.

ואנחנו, מפלגת פועלים ארץ ישראל, אסירי תודה לעשות על פי תושבי העיר הזו, גברים ונשים, נוער, שנתן לנו את אמונו, קרוב ל-60,000 אשר רצו וצפו לכך שהנהלת העיר הגדולה הזו תעבור לידינו, לידיהן של יתר מפלגות הפועלים. ורצינו, כפי שהבטחנו לבוחרים שלנו ערב הבחירות, רצינו לתת לעיר הזו הנהלה מתקדמת. הנהלה הדואגת לעיר, ודואגת לתושבי ההעיר, הדואגת לילדים ולתינוקות, הדואגת לנוער, הדואגת לאשה גם בשכונת התקווה וגם בשכונת עזרא, הדואגת לכך שהעיר הזו תהיה פשוט נקיה, ולא תהיה מלוכלכת, הדואגת לזה שהים, הדבר המבורך הזה באקלים שלנו בעיר הזו, יהיה מקום נקי שתינוקות יוכלו להתרחץ בו, שאמהות תוכלנה לבוא עם ילדיהן ולהינות על שפת הים.

ועל ידי קומבינציות לא טהורות, זה לא ניתן. ואנחנו רוצים להגיד לכל אותם עשרות אלפי הבוחרים שנתנו לנו את אמונם, אנחנו בעירייה הזו נעשה כל מה שיהיה בידינו בכדי להכריח את העיריה הזו לעשות למענה. אנחנו באופוזיציה. רוב אין לנו, אבל לא נעבור על אף נקודה אחת מבלי לדרוש מהעירייה הזו ומהרוב שהוא אחראי להנהלת העירייה הזו, לעשות למען המוני העם בעיר הזו. להסביר להמוני העם כיצד סילפו את רצונם.

ואנחנוב מדינה דמוקרטית, בחירות היו ובחירות תהיינה, ואין לנו כל ספק שההנהלה הזו היא הנהלה זמנית לעיר הגדולה הזו, ולא יעבור זמן רב, עם הבחירות הבאות בוודאי, ומי יודע אם זה התחיל כבר כך בערב הראשון, יתכן כי תושבי יפו-תל אביב לא יצטרכו לחכות 4 שנים עד אשר הנהלת העירייה תעבור לידיים נאמנות הדואגות לרצונם של המוני העיר יפו-תל אביב.