מקור:
מאיר גולדה, שלום בין שווים, משרד ראש הממשלה, דצמבר 1969, מכון לבון, 104 IV

בתקופה זו התעמקה ההזדהות של העם היהודי עם מדינת ישראל, במידה שאולי לא היתה דוגמתה מאז קום המדינה. הדברים אמורים לא רק לגבי סיוע חומרי והשקעות, התיצבות במאבק למען הבטחון והשלום, אלא גם בתפיסה נוקבת של אחדות הגורל בין ישראל לתפוצות, תוך העמקת הזהות היהודית העצמית ברחבי התפוצות.

ירושלים שחוברה לה יחדיו, מפעמת בלב עמנו ברחבי תבל. בתופעה זו הרגשתי היטב במסעותיי בחו"ל. היא פורצת אלינו גם מעבר לשערים נעולים, מאותו חלק של עולם, שלצערנו עדיין מנותק מאיתנו.

בתקופה האחרונה היינו עדים לקריאות הזדהות וכמיהה מצד אחינו מעבר למסך הברזל, המבקשים לעלות לישראל, להצטרף אל אחיהם ולחדש חייהם היהודים במולדתם ההיסטורית. שוב נתגלה שאין כוח בעולם שיכול לנפץ אחדותו של העם היהודי או שיכול לנתק אלפי הנימים המקשרים כל יהודי לישראל.

בבתי הכלא במדינות ערב ותחת משטר דיכוי, חיים שרידי יהדות מפוארת בעיראק, בסוריה, במצרים ובמדינות ערב האחרות.

אנו שולחים ברכת חזק ואמץ לאחינו החיים במשטרי העריצות והדיכוי. לא נשקוט ולא נוח עד שתאופשר יציאתם ואיחודם מחדש עם העם היהודי במולדתו.