"כשהגעתי לקפריסין, התיצבתי מיד במשרד המפקד הבריטי של המחנה, אנגלי רזה, גבוה וקשיש ששירת שנים בצבא בהודו, זה היה ביקור נימוסים, אפשר לומר. אמרתי לו בקיצור מי אני ומה רצוני, ושאלתי אם יש לו התנגדות לכך שלמחרת היום אסייר במחנות. הוא האזין לי בנוקשות רבה ואחר כך אמר: "ידוע לי הכל על המשפחות בעלות התינוקות, אך לא קיבלתי שום הוראות בנוגע ליתומים". "אבל זה היה חלק מן ההסכם שהגעתי אליו עם המזכיר הראשי", אמרתי, "אם כן, יהיה עלי לברר", ענה בנעימה דוחה למדי. בכל זאת המשכנו בשיחה, ולאחר שעה קלה אמר פתאום, "הו, אם כן, טוב ויפה. הכניסי את היתומים לרשימה". לא יכולתי להבין מדוע נכנע במהירות כל כך, אבל בבוקר גיליתי שהוא קיבל מן המזכיר הראשי בירושלים מברק שבו נאמר: "היזהר ממרת מאירסון, היא אשה קשה!", ואני מניחה שבו במקום החליט לקבל את העצה ברצינות."  לקריאה בספר

מקור:
מאיר גולדה, המאבק לעלייה לארץ ישראל, חיי, ספריית מעריב, 1975, עמ' 154-148