בשנות כהונתה של גולדה כראשת ממשלה ידעה ישראל מחד שנות שגשוג וצמיחה במישורים הכלכליים, בעליית יהודים לישראל, בהתיישבות ובתחומי התרבות, אבל גם משברים חברתיים קשים.

במישור המדיני לא נלאתה גולדה מניסיונות הידברות עם מדינות ערב אולם ללא ויתור על מה שנתפס בעיניה כאינטרסים חיוניים של ישראל.

אלא שכהונתה זכורה בעיקר בשל ענייני ביטחון. היא נאלצה להתמודד עם בעיות ביטחוניות חמורות – פיגועי טרור קשים בארץ ובחו"ל, מלחמת ההתשה בדרום ועד למלחמת יום הכיפורים שפרצה בהפתעה. החלטתה של גולדה על גיוס מלא של כוחות המילואים ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים הייתה חיונית לבלימת האויב בשלבי המערכה הראשונים. בהמשך ניהלה את המלחמה תוך הצבת מטרות צבאיות ומדיניות ברורות. למרות השבחים שחלק לה דו"ח ועדת אגרנט, הגישה גולדה את התפטרותה מן הממשלה ב-10 באפריל 1974. "מחדל" מלחמת יום הכיפורים והמחיר הקשה ששילמה ישראל העיבו על תדמיתה הציבורית.

הממשלה ה-14

ממשלת ישראל הארבע עשרה, בראשותה של גולדה מאיר, שכונתה בשל כך "ממשלת גולדה הראשונה", פעלה מה-17 במרץ 1969 ועד ה-15 בדצמבר 1969, בתקופת כהונתה של הכנסת השישית, לאחר פטירתו של לוי אשכול ועד לבחירות לכנסת השביעית.

הממשלה ה-15

ב-15 בדצמבר הוקמה הממשלה ה-15 בראשות גולדה שייצגה 102 חברי כנסת מסיעות המערך, גח"ל מפד"ל ול"ע.

הממשלה ה-16

ממשלת ישראל השש עשרה בראשותה של גולדה מאיר, כונתה "ממשלת גולדה השלישית". הממשלה כיהנה מתאריך 10 במרץ 1974 עד 13 ביוני 1974. ראש הממשלה התפטרה ביום 11.04.1974. היא כיהנה בראש ממשלת מעבר עד ל-03.06.1974.