תאריך: 04.12.2008 

‏ז' כסלו תשס"ט
‏
04 דצמבר 2008

דברי ראש הממשלה, אהוד אולמרט, באזכרה הממלכתית לגולדה מאיר

כבוד נשיא המדינה,

כבוד סגן יו"ר הכנסת ח"כ עותניאל שנלר

כבוד שופט בית המשפט העליון, מר אשר גרוניס

מפקדי צה"ל

קציני משטרה

בני משפחות רחבי ומאיר

קהל נכבד, מוקירי זכרה של גולדה מאיר ראש ממשלת ישראל.

לפני שלושים שנה, ביום חורפי וגשום, ליוותה מדינת ישראל את גולדה מאיר למנוחתה האחרונה בכבוד ממלכתי, בהוקרה ובהכרת-תודה. האשה המיוחדת והיחידה שכיהנה עד כה כראש הממשלה היתה הדמות המרכזית והדומיננטית בנוף החיים הלאומיים שלנו במשך יותר מחמש שנים. היא היתה באותה עת לא רק מנהיגה תקיפה וּנציגה גאה של העם והמדינה אלא הרבה יותר מזה: היא היתה אז סמלה של ישראל בעולם והתגלמותה הקולקטיבית של האמא היהודיה המגוננת כלביאה על משפחתה ועל גוריה.

גולדה זכורה כיום בציבור, שלא בצדק, כמעט אך ורק בהקשר של מלחמת יום הכיפורים. כיוון שעמדה אז בראשות הממשלה היא נתפסת כמי שהאחריות להפתעה הטרגית שטלטלה את ישראל מונחת על כתפיה.

יש המאשימים אותה במדיניות קצרת-רואי ובחוסר גמישות שהיוו מכשול להתקדמות אפשרית לשלום או להסדר ביניים עם מצרים בטרם מלחמה; יש המגנים אותה על הימנעותה מתגובה צבאית מיידית על קידום מערך הטילים המצריים אל חזית התעלה תוך הפרת הסכם הפסקת האש שסיים את מלחמת ההתשה;

יש המבקרים אותה על אי גיוס מוקדם של המילואים ועל אי הנחתת מכת-מנע אווירית שעות ספורות לפני המתקפה המצרית-סורית.

על כל הביקורות הללו יש תשובות היסטוריות, המעמידות באור נכון את החלטותיה של גולדה. מאמציה להגיע לדו שיח ישיר עם מצרים נתקלו בחשדנות ובאטימות.

שיקולים מורכבים, ובראשם היחסים המיוחדים והתיאום המדיני החיוני עם הבית הלבן ועם הממשל בוושינגטון, הנחו את שיקוליה. בלי שהיה לה שום ניסיון צבאי היא הכריעה בדרך כלל בתבונה, בשכל ישר ובחוש מידה מול הצעות והמלצות סותרות של מומחים ביטחוניים שהקיפוה, לרבות רמטכ"ל סמכותי ושר ביטחון מהולל.

ובכלל: חכמים בדיעבד הרי יש תמיד למכביר. רק מי שמוצא עצמו בשעת מלחמה מופקד על קבלת ההחלטות ברמה הלאומית העליונה, מוקף בשלל עצות ויועצים ומומחים, יודע כי אין באמת את מי לשאול. אתה שרוי בסופו של יום בבדידות עם עצמך ומה שיש לך הוא שיקול דעתך ומצפונך בלבד מול מציאות מורכבת מאד, דינאמית ועתירת משתנים.

ההחלטה לעיתים היא ברורה כשמש, ולעיתים היא אפורה וכרוכה בלבטים וייסורים. ובין אם מחליטים ופועלים ובין אם אין מחליטים ואין פועלים עושים לפעמים שגיאות. גם נפוליאון וצ'רצ'יל ורוזוולט עשו שגיאות.

אל נשכח: ועדת חקירה ממלכתית שיבחה את גולדה על מנהיגותה ועל התנהלותה באותה מלחמה קשה וטראומתית ("כבדת ימים וכבדת דמים" כהגדרת משה דיין), שקורבנותיה בנפש נמנו באלפים.

גולדה איננה בשום פנים ואופן רק מלחמת יום כיפור. גולדה מאיר שירתה את התנועה הציונית ואת מדינת ישראל משנותיה במחלקה המדינית של הסוכנות ועד לשולחן הממשלה. היא היתה "חיה פוליטית" ודמות פעילה ומרכזית במפלגת השלטון.

אבל בתפקידיה הממלכתיים היא קצרה את ההישגים הגדולים בחקיקת חוקים חברתיים מתקדמים, בקידום מעמדה הבינלאומי של ישראל ובחיזוק הקשרים עם התפוצות. כשרת העבודה היא הניחה על שולחן הכנסת את חוק הביטוח הלאומי ושורה ארוכה של חוקי עבודה ורווחה.

בשנות כהונתה כשרת החוץ נפרשו כנפיה של הדיפלומטיה הישראלית אל מרחבים גדולים, במיוחד במדינות אפריקה השחורה והמתעוררת. כצירה ראשונה של ישראל במוסקבה היא שלהבה המוני לבבות יהודיים כקרן אור ותקווה בלב האופל והדיכוי הסטליניסטי.

בכל הופעותיה בקהילות היהודיות בשליחותה של מדינת ישראל וכראש ממשלתה, היא חישמלה את קהל שומעיה. היא דיברה בהיגיון בסיסי ופשוט, בביטחון גמור ובאמונה מוחלטת בזכותה וביתרונה המוסרי החד-משמעי של ישראל, ללא שמץ של סייג ופקפוק בצדקת הציונות.

דבריה המשכנעים והכובשים יצאו מן הלב ונכנסו אל הלב ויצקו חוסן וקירבה יתירה בברית האחים שבין ישראל והתפוצות.

כראש הממשלה תרה גולדה גם בנתיבים חסויים אחר ערוצים מדיניים, אך המחסומים היו רבים והיריבות הבין מעצמתית באזורנו הכבידה. היחסים המיוחדים עם ארצות הברית התפתחו וחוזקו בתקופתה, הבנות אסטרטגיות חשובות סוכמו, הסיוע הכלכלי האמריקני לישראל התרחב מאד. "סל הקניות" המפורסם של גולדה הביא לכל זרועות צה"ל אמצעי לחימה רבים ומשוכללים, במיוחד "פאנטומים" ו"פטונים".

היחסים המיוחדים הללו קיבלו ביטוי שיא ב"רכבת האווירית" במלחמת יום הכיפורים ובהכרזת הכוננות בצבא האמריקני לנוכח האיומים הסובייטיים.

מנהיגותה של גולדה היתה ישירה, אנושית ופשוטה – אבל גם חזקה, סמכותית ותקיפה. היא שירתה את עמה בלב חם ובאהבה רבה. מדינת ישראל והעם היהודי יזכרוה לנצח, ובדברי הימים יישמר לה לעד – בהערכה עמוקה – מקום של כבוד.

יהי זכרה ברוך.