קליטת עלייה, עבודה וחקיקה סוציאלית (1956-1949)

מכלל תפקידיה הממלכתיים של גולדה בשנים שלאחר קום המדינה, הפחות מעוגן בתודעה הציבורית, הוא תפקידה כשרת העבודה. גולדה ידועה יותר כציר ראשון בברית המועצות, כשרת החוץ, כמנהיגת מפא"י, וכמובן כראש הממשלה. עובדה זו עומדת בניגוד מוחלט להרגשתה הסובייקטיבית, כי השנים שבהן מילאה תפקיד זה (1949-1956), היו בעיניה "שבע השנים הטובות". אלמלא תביעתו המפורשת של בן גוריון בשנת 1956, כי תקבל את תפקיד שרת החוץ, היתה ממשיכה לכהן כשרת העבודה.

היא העריכה שבמשרד זה תגיע למיצוי מלא של כל כישוריה ומאווייה, ותמצא פורקן למרצה ולכושר מנהיגותה. בשנים ההן, שאפה לעמוד במרכז העשייה של קליטת העלייה ההמונית, ולהבטיח יסודות איתנים להגשמת המפעל הציוני. מעדויות בעל פה, התחוור לי כי גם בערוב ימיה, בהשקיפה על עברה מפרספקטיבה של זמן, ראתה באותן שנים את שיא פעילותה.

עוצמת העשייה

האפוס של העלייה ההמונית

שתי התייחסויות מנוגדות להערכת קליטת העלייה; בלבול מערכות או "עורמת ההיסטוריה"; הבכורה להתיישבות חקלאית; שינויים דמוגרפיים; ותיקים ועולים - הרקע ל"ישראל השנייה"; צנע והתקדמות כלכלית; ממשלה - סוכנות -הסתדרות;