יהדות התפוצות

כתבו: גלעדי דן ורייפן-רונן יהודית

גולדה ויהדות התפוצות  

בתפקידה הציבורי הראשון כמזכירת מועצת הפועלות נשלחה גולדה בשנת 1928 לארה"ב, לתנועת הפועלות היהודית באמריקה "פיוניר ווימאן" (Pioneer Women). בתקופת שהותה שם הצליחה גולדה לעורר את העניין הציוני בקרב הנציגות והיהדות המקומית, תרמה בכוח אישיותה וכושר הארגון שניחנה בו למאבק לשחרור האישה, לחיזוק והרחבת פעולת הארגון בקרב חברות הדור הצעיר בארה"ב ולמען ארץ ישראל. (ראה: יצחק גרינברג, צמיחתה של מנהיגה).

בסוף הקריירה הארוכה כראש הממשלה (1969-1974) פעלה גולדה באופן נמרץ והחלטי להידוק הקשר בין ארץ ישראל והתפוצות ובעיקר מארצות המצוקה. בין שני תאריכים אלה ועד לפטירתה, היווה הקשר עם יהדות התפוצות, פזורת העם היהודי והקשר עם העם היושב בציון,  תחום שהיה קרוב ללבה, לו הקדישה ממיטב זמנה ומירצה.

השקפתה הציונית של גולדה התבססנה כבר בשנות העשרים, על האמונה וההכרה כי ארץ ישראל מיועדת ליהודי העולם כולו. "האמנתי תמיד באמונה מוחלטת שבתור יהודיה מקומי בארץ-ישראל ... בחרתי בציונות ולא סתם בטריטוריה באיזה שהוא מקום בעולם ... אחרי הפוגרומים במזרח אירופה, אחרי מלחמת העולם הראשונה – החלטתי שזאת הדרך..." 

אך השקפתה הציונית לא הביאה אותה ל"שלילת הגולה" בניגוד לעמדת מרבית חבריה להנהגה ביישוב. גולדה האמינה בחשיבות הקשר המיוחד, האחריות והמחויבות ההדדית שנרקמו בין העם היהודי בארץ ובעולם.

גולדה התקבלה ע"י היהודית ברחבי העולם באהדה ובהתלהבות והייתה לאחד מנציגי ארץ ישראל המקובלים ביותר. גולדה ידעה לדבר בשפתם, באנגלית ובאידיש ובה ראו יהודי התפוצות מנהיגה ואדם. הם חשו ביחסה החם אליהם, בצניעותה ופשטות הליכותיה.  גולדה – הביאה לבתיהם את הגאווה היהודית האמיתית והיוצרת. היא הייתה בעיניהם התגלמות מה שרצו לראות במנהיג ישראלי. בה בעת ראו בה כ"אחת משלנו". 

נוסף על קשריה ההדוקים עם שני המרכזים היהודיים הגדולים ביותר, ארה"ב וברה"מ ביקרה גולדה בקהילות יהודיות באירופה ובאמריקה הלטינית. במסעותיה המדיניים כשרת החוץ וכראש ממשלה נפגשה עם נציגי קהילות בעולם כולו. בכל מקום בו שהתה ולפעמים במעבר ממטוס למטוס לפרק זמן קצר, נקהלו אלפי יהודים להביע התרגשותם והזדהותם עם מדינת ישראל. בעוד גולדה קראה בכל הזדמנות לחינוך הדור הצעיר לאהבת העם וארץ ישראל, ללמידת השפה העברית ושמירה על ייחודם כיהודים. 

עמדתה כלפי היהדות התורמת למדינת ישראל נבעה ממערכת גומלין המהווה חלק חשוב בביסוס המפעל הציוני ובכך מחזקת את הזהות היהודית והגאווה הלאומית של יהדות התפוצות. 

בינואר 1948 בשיקגו, כאשר הופיעה גולדה בפני יהדות אמריקה על מנת לגייס כספים לרכישת נשק למדינת ישראל הלוחמת על עצמאותה אמרה: "הישוב העברי בארץ ישראל ילחם עד הסוף ממש. אם יהיה לנו נשק להילחם בו, נילחם. אם לא, נילחם באבנים בידינו... אם שבע מאות אלף היהודים האלה בארץ ישראל יוכלו להישאר בחיים הרי העם היהודי כמו שהוא, נישאר בחיים והעצמאות היהודית מובטחת. אם ייטבחו שבע מאות אלף אלה, הרי לדורי-דורות הקיץ הקץ על החלום של  - עם יהודי ומולדת יהודית."