סיקור חזרתה של שרת החוץ ממסע בארצות אמריקה הלטינית, דבר השבוע, 1959

הרמטכ"ל רב-אלוף חיים לסקוב ונשיא מכון וייצמן, אבא אבן, היו בין מאות הבאים לקבלת הפנים שנערכה לשרת החוץ, גולדה מאיר, מטעם משרד החוץ.

"מטוס 426 אל-על מציריך נוחת! הקשיבו הקשיבו! מטוס 426 אל-על מציריך נוחת!"

אולם המסעדה והאולמים האחרים בשדה-התעופה בלוד התרוקנו מיד מעשרות האנשים שבאו לקבל את פני שרת-החוץ גולדה מאיר, שחזרה במטוס זה ממסעה הממושך בארצות אמריקה הלטינית. באו חברי הממשלה, נציגים דיפלומטיים של מדינות זרות, פקידים בכירים של משרד-החוץ, הרמטכ"ל והמפכ"ל, חברי-כנסת, אנשי מרכז מפלגת פועלי ארץ-ישראל, עתונאים, וכמובן, בני משפחתה של שרת-החוץ החוזרת.

גולדה מאיר נפנפה למקבלי פניה עוד מכבש המטוס, וברדתה ממנו התחבקה קודם-כל עם בתה. "מה שלום הילדים?" היתה שאלתה הראשונה.
 

זמן-מה נמשכו תקתוקי המצלמות של צלמי העתונות והקולנוע. נשיקות לבת. ראש-הממשלה דוד בן-גוריון מברך את שרת החוץ. לחיצות ידיים לעשרות מברכים. כל פעם מבקש צלם אחר: כבוד שרת-החוץ, אולי עוד לחיצת-יד למר ...?

רגע, עוד רגע אחד, אל תרפו ידיים...

בעת הגשת הכיבוד הקל במסעדה שוחחו שרת-החוץ וראש-הממשלה בערנות רבה, אך למרבה צערם של סקרנים מטי-אוזן נסבה השיחה על ענייני משפחה, בריאות וכדומה. אמנם, מפעם לפעם נשמעים גם קטעי אינפורמציה אחרת: על פגישות עם ראובן ושמעון, או על דין-וחשבון שעוד צריך לבוא וכיו"ב.

"אמנם נעדרתי מן הארץ רק עשרה שבועות, אך לי נדמה, כי אלה היו עשר שנים", אומרת שרת-החוץ.

אבל אחרי הנסיעה המייגעת עדיין אין גולדה מאיר יכולה לנוח הרבה. ליום א' בבוקר נקבעה לה פגישה ראשונה עם מזכיר הממשלה כתריאל כ"ץ לשמיעת אינפורמציה שוטפת; בעשר בבוקר – ישיבה ראשונה של הממשלה בהשתתפות שרת-החוץ, ואחרי הפסקת הצהריים נמשכה הישיבה כמעט עד הערב. אחר-כך פגישות עם עובדי משרד-החוץ. לפי לוח הזמנים שנקבע במשרד, ספק אם יהיו לשרת-החוץ עד סוף השבוע הרבה שעות פנויות מעבודה.
 

הפגישה בין שרת החוץ גולדה מאיר לבין ראש הממשלה דוד בן-גוריון לא היתה רק פגישה בין שני חברי ממשלה ומפלגה אחת כי אם בעיקר פגישה בין שני ידידים שהחליפו בינהם ברכות נרגשות.

מקור:
דבר השבוע, חזרה ממסע ממושך, דבר, שנה י"ד, גליון 31, א אב תשי"ט (5.8.1959)