ציוני דרך 1978-1898

מקייב ומילווקי - למרחביה (1898-1928)	בדרך למנהיגות לאומית (1928-1949)	שרת העבודה (1949-1956)	שרת החוץ (1956-1966)	גולדה מאיר ראש הממשלה (1969-1974)	אפילוג (1974-1978)

כרונולוגיה גולדה (מבוביץ') מאירסון - מקייב ומילווקי – למרחביה (1898-1928)

גולדה מבוביץ' (מאיר) נולדה ב- 3 במאי 1898 (יא' באייר תרנ"ח), ב קייב בירת אוקראינה, לאביה משה יצחק מבוביץ', נגר במקצועו, ולאמה בלומה לבית ניידיץ'. משמונת ילדי המשפחה, ארבעה בנים וארבע בנות, נותרו בחיים שלוש בנות, שיינה הבכורה, גולדה וציפורה. באותם ימים ממשלת הצאר הגבילה את היהודים ל"תחום המושב", במיכסה למוסדות להשכלה גבוהה ובמקצועות פרנסתם. האב, משה, פירנס את משפחתו בדוחק רב. קשיי קיום ורעב בילדותה בקייב וב פינסק הותירו את רישומם העמוק וילוו את גולדה כל ימיה. "בברור רב מאד זכור לי כמה היינו עניים. לעולם לא היה לנו שום דבר מצוי במידה מספקת, לא אוכל ולא בגדים חמים ולא חום בבית. תמיד היה לי קצת קר יותר מדי בחוץ וקצת ריק יותר מבפנים".

"הבית היה מסורתי יהודי ואבא שלח את אחותי הקטנה ואותי גם לתלמוד תורה. השפה בבית היתה אידיש כל השנים והיו עיתון וספרים באידיש".
עד גיל חמש נשארו חרותים בזיכרונה מימי הילדות בקייב הפחד מפוגרומים, תחושות חוסר האונים כנגד האוקראינים והשמועות שהגיעו מהפוגרום ביהודי קישינוב באפריל 1903. (ח.נ. ביאליק "בעיר ההריגה").
מדברי גולדה בשנת 1958 :

"לפני 54 שנה עמדתי עם עוד ילדים בגילי על מדרגות בית בקייב וראיתי את אבי, ואת אבות הילדים השכנים, מצמידים קרשים נוספים על הדלתות כהגנה לקראת הפרעות. לא ידעתי אז בדיוק מה נעשה סביבנו, אבל כולנו שתקנו. נשמעו רק דפיקות הפטישים ואנו הילדים הרגשנו כי דבר מה רציני מאד, חמור מאד, מתרחש כאן. ואני שואלת, אם ניתן לאדם לעבור בחייו מן ההגנה ההיא מפני הפורעים בקייב אל האפשרות לחיות במדינת ישראל – שאמנם אין בה עדיין ביטחון מוחלט, אבל ישנה הרגשה שכבר איננו הפקר בידי פורעים, ואם פוגעים בנו, יש לנו כוח להגן על ילדינו – מה עוד נחוץ לאדם מישראל ? מיליונים כה רבים לא זכו להרגשה של ביטחון ושל יכולת הגנה כמונו" .

גולדה זכרה את האווירה הקשה שהשתלטה על כל בית יהודי כאשר רבני העיר, קייב, הכריזו לעיתים קרובות, על ימי צום בתקווה להעביר את רוע גזרות השלטון. הביטוי הראשון של גולדה להזדהות עם בעיית המצוקה היהודית היה בגיל חמש כאשר התעקשה לצום. למרות שניסו לשכנעה כי הצום הוא עניין למבוגרים בלבד, גולדה צמה עד שאביה חזר מבית הכנסת.

בשנת 1903, עברה המשפחה לפינסק, שם התגוררה משפחת האם, בלומה ניידיץ', מאחר והאב התקשה למצוא עבודה בקייב כנגר וחוזי עבודה שהובטחו לו בוטלו עקב היותו יהודי. קשיי הפרנסה גם בפינסק גרמו להגירת האב לארצות הברית, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, על מנת להתבסס כלכלית בדומה למאות אלפי היהודים שהיגרו מרוסיה. הוא הגיע לניו יורק ומשם עבר למילווקי ומצא את פרנסתו בבתי המלאכה של הרכבת. מאחר ושיינה, האחות הבכירה, התמסרה בפינסק לפעילות ציונית מהפכנית שסיכנה אותה בהסתבכות עם השלטונות, הזדרזה המשפחה להגר ב – 1906 בעקבות האב, וגולדה, בת 8, הוריה ושתי אחיותיה השתכנו בעיר מילווקי שבמדינת בוויסקונסין בארה"ב.

מילווקי

במילווקי, בלומה האם, פתחה מחלבה ותרמה במידת מה לשיפור המצב הכלכלי של המשפחה. לגבי גולדה, לא היו להוריה שאיפות בתחום הלימודים, והיה עליה להיאבק על מנת להמשיך את לימודיה התיכוניים. "הוריי היו משוכנעים שחינוך תיכוני עבורי הוא מותרות". מגיל שמונה, עזרה גולדה לאימה בחנות בעוד אחותה שיינה, המבוגרת ממנה בתשע שנים, סירבה לכך ממניעים סוציאליסטים. העול היומי של עזרה בחנות היה מנת חלקה של גולדה. כדברי שיינה: "הוטל על גולדה , והיא עדיין ילדה, לבלות שעות רבות ליד הדלפק שעה שאמי השכימה מדי בוקר לצאת לקניית ירקות ופירות בשביל לקוחותיה, היה על גולדה לפתוח את החנות ולחכות בה עד בוא אמי. לא אחת איחרה לבוא לבית הספר, אף החסירה ימי לימודים. כל איחור היה גורם לה לסערת נפש. אמא חייבת בהחזקת החנות וגולדה אינה רשאית להיעדר ממנה עם צאת אמי לשוק".

למרות הקשיים מבית, רצונה העז ללמוד, מוחה החריף ותפיסתה המהירה הביאו לכך שתוך זמן קצר נחשבה גולדה בכיתתה כתלמידה מצטיינת. כבר במסגרת זו, בגיל 10, גילתה רגישות כלפי התלמידות שלא יכלו לרכוש ספרי לימוד, יזמה יחד עם חברתה הטובה, רגינה המבורגר (לימים מדזיני), אסיפה שכללה את נכבדי האיזור, וכיושבת ראש הסבירה עד כמה חשובה העזרה ההדדית בבית הספר. הייתה זו האסיפה הפומבית הראשונה של גולדה, ובהמשכה נוסדה קרן לעזרת תלמידות נצרכות.

גולדה התעקשה על לימודים בתיכון בניגוד לרצון אמה, שתיכננה עבורה נישואין. שיינה ובעלה, שהתגוררו ב דנוור, קולורדו, הציעו לה לעבור אליהם ולהמשיך בלימודים. בגיל 14 לאחר שחסכה כסף לנסיעה בעזרת חברתה רגינה, ברחה גולדה מהבית והותירה מכתב הסבר להוריה.

בדנוור התוודעה לחבורת צעירים יהודים סוציאליסטים, חברי " פועלי ציון" שנהגו להתכנס בבית אחותה שיינה. כאן נחשפה גולדה לרעיונות הציוניים, להשקפות הסוציאליסטיות וכאן ריתק את תשומת לבה מוריס מאירסון, בעומק ידיעותיו בספרות והיסטוריה ובאהבתו למוזיקה. קשר זה לא התקבל בעין יפה ע"י שיינה, וגולדה עברה לגור מחוץ לבית אחותה. למילווקי חזרה כעבור שנתיים לאחר שאביה שלח בפעם הראשונה מכתב ובו ביקש שתשוב.

צעדים ראשונים

בשובה מדנוור למילווקי מצאה גולדה מציאות חדשה. הוריה רכשו מעמד מסוים בקהילה, ושניהם נרתמו לעסקי ציבור, אמה במסגרת "בני ברית", מקום אירוח למהגרים ולימים למתנדבי הגדוד העברי בעוד האב היה פעיל באיגוד המקצועי. עם שובה חזרה להתגורר בבית הוריה, סיימה את בית הספר התיכון במילווקי והתחילה ללמוד בסמינר למורים. בעקבות פגישותיה עם דוד בן גוריון ויצחק בן צבי, שהגיעו מארץ ישראל ועסקו בגיוס צעירים יהודים לגדוד העברי, מתחזקת בה ההחלטה כי עליה להגשים אישית את הכרתה הציונית ולעלות לארץ ישראל. "ידעתי היטב כי לא אוכל להימנות עם אותם ציונים המטיפים לאחרים להתיישב בארץ-ישראל, וסירבתי להצטרף למפלגת פועלי-ציון עד שאוכל לקבל החלטה מחייבת בדבר עלייתי לארץ". (מאיר, חיי, 1975)

את מוריס מאירסון הכירה גולדה בגיל 16 אצל אחותה שיינה בדנוור. מוריס, מהגר רוסי מבוגר במספר שנים מגולדה, היה אינטלקטואל, סוציאליסט ובעל השקפות קוסמופוליטיות. שנה לאחר מכן החליטה גולדה לעלות לארץ-ישראל והודיעה למוריס שתנאי לנישואיהם – הסכמתו לעלות לארץ ישראל ולחיות בקיבוץ .
ב-24 בדצמבר 1917 גולדה ומוריס נישאו בבית הוריה.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה פעלה יחד עם אביה בארגון פועלים יהודים במילווקי בשם "עזרה בצר" שמטרתו הייתה לעזור ליהודי אירופה שסבלו מהמלחמה ומפרעות. כן השתייכה גולדה לאגודה ספרותית בה נערכו הרצאות ודיונים על נושאים ספרותיים. כאן התגלתה גולדה כנואמת מבוקשת. באותה תקופה, התחילו להתבלט הקווים היסודיים באופייה: עצמאות, עקשנות והתמדה בהשגת מטרותיה, כושר החלטה ואומץ לב.

מהוראה לפעילות פוליטית

מ 1918 ועד עלייתם ארצה עסקה גולדה בהוראה לאחר סיום הסמינר למורים, והחלה ללמד ב"פולקס-שולה" במילווקי (בתי ספר עממיים באידיש מטעם "פועלי ציון"). כן הקדישה עצמה לפעילות ציונית ומפלגתית עבור "פועלי ציון" ברחבי ארה"ב וקנדה, ייסדה סניפים של "פועלי ציון" והייתה פעילה בקונגרס היהודי-אמריקני שקם זה עתה. גולדה הייתה הצעירה שבנציגים של הקונגרס בפילדלפיה (1918) וכינוס זה נחשב הראשון בקריירה הפוליטית של גולדה. הקונגרס היהודי- האמריקאי הוקם לשם ייצוג יהודי ארה"ב בוועידת השלום בוורסאי (1919) והוא הורכב מנציגי קהילות וארגונים יהודיים. במשך השנים הפך למוסד קבע וסניף של הקונגרס היהודי העולמי.

המסע לארץ ישראל

קבוצה של 22 צעירים אמריקנים ציוניים הפליגה במאי 1921 באוניה "פוקאהונטאס" מניו יורק לארץ ישראל - נסיעה שארכה 44 ימים במקום כשבועיים. האנייה הייתה רעועה, פרצו בה שריפות, הצוות שבת, המכונות התקלקלו, המהנדס הראשי נרצח, ולבסוף עגנה באלכסנדריה במקום ביפו. הערבים, בעלי הסירות ביפו, סרבו להוריד את היהודים מה"פוקאהונטאס" ולכן נאלצה האונייה לעגון באלכסנדריה שבמצרים והעולים הגיעו ברכבת מאלכסנדריה לתל אביב. מהומות דמים פרצו ביפו ב - 1 במאי 1921, והתפשטו גם למושבות, 43 יהודים נרצחו, ביניהם יוסף חיים ברנר.
גולדה ומוריס החליטו ללכת לקבוצה, אולם נשארו מספר חודשים בתל אביב. בינתיים, עד לקבלתם למרחביה גרו גולדה ומוריס ברחוב לילינבלום, עם מטבח ושירותים בחוץ. דירות מסודרות באותה עת עלו ב תל אביב 5 לירות לחודש בתשלום לשנה מראש, יקר מדי עבור הזוג מאירסון. "בזכות הפטיפון התמלא הבית ערב ערב בכל היהודים של תל אביב שהיו באים לשמוע תקליטים אצלנו".

מרחביה

במרחביה היה לגולדה מכר, דובינסקי (בעלה לעתיד של חנה צ'יז'יק) שהגיע לקבוצה עם הגדוד העברי ולכן פנו הזוג מאירסון למרחביה. רק באסיפה השלישית החליטו בקבוצה לקבל את הזוג מאירסון וכדברי גולדה "אני חושבת שהדבר שהכריע לטובתנו היה הפטיפון שהבאנו אתנו. זה היה הפטיפון הראשון בארץ בלי הארובה, עם הרבה תקליטים." את החברות הקבועה במרחביה קיבלו גולדה ומוריס ע"י האסיפה הכללית לאחר מספר חודשי ניסיון.

במרחביה גולדה הייתה אחת משמונה נשים בקרב 32 גברים והיא נאבקה על מימוש זכותה לעבודה שווה. בין שאר העבודות עסקה גולדה באיסוף חצילים בשדה ובלול. כעבור זמן מה קיבלה עליה להגדיל בקבוצה את משק העופות, ולשם כך הגיעה לבן- שמן, שם קיבלה הדרכה בגידול עופות. ביוזמתה של גולדה, הוקם במרחביה "הלול הגדול" וחבריה לא נזקקו יותר לרכישת ביצים מהערבים שבסביבה - מעתה היו במרחביה ביצים בשפע.

מיומה הראשון בקבוצה, הוכיחה גולדה יוזמה וחריצות לא רק בעבודות השדה והלול אלא ביוזמות לשיפור התוצרת והתייעלות. הקבוצה הכירה בעושר עשייתה של גולדה, שלא הסתפקה רק בעבודות הקבוצה, אלא קיבלה על עצמה, בסמוך להצטרפותה, תפקידים ציבוריים. היא נבחרה מטעם "אחדות העבודה" לועידת ההסתדרות, 1923, ולמרות שעברו כשנתיים מאז הגיעה לארץ ישראל, קיבלה רשות מיוחדת לנאום בשפה האידיש (בימים ההם, לאחר שנתיים היה על כל עולה לדבר אך ורק בשפה העברית).

ממרחביה לירושלים

כשנתיים ומחצה התגוררו הזוג מאירסון במרחביה, תקופה בה הסתגלה גולדה לחברה הקיבוצית, עבדה במטבח, בלול ובשדה וכן החלה להתבלט בפעילותה הציבורית- תנועתית כחברת "אחדות העבודה" וכמייצגת את עניני הקבוצה. לעומת זאת מוריס לא הסתגל לעבודת השדה ולחיי הקבוצה ובלחצו עזב הזוג את מרחביה ועבר לתל אביב.

גולדה התקבלה לעבודה כקופאית במשרד לעבודות ציבוריות של ההסתדרות הכללית בתל אביב בראשות דוד רמז. לאחר זמן קצר עברו לירושלים, שם חוותה שנים של מחסור, בדידות וחוסר בטחון כלכלי. מוריס עבד כמנהל חשבונות ב"סולל בונה" וגולדה, במשרה חלקית ב"סולל בונה", סבלה מניתוק מהקבוצה ומאי-פעילות ציבורית מפלגתית. "אלו היו השנים המרות ביותר שידעתי מעודי". בירושלים נולדו שני ילדיה, מנחם (1924) ושרה (1926).
ב- 1926 עלו ארצה גם הוריה, משה ובלומה מבוביץ', מארה"ב והתיישבו בהרצליה.

ב"אחדות העבודה" ובהסתדרות הכללית נודע כי גולדה מוכנה לחזור לפעילות ציבורית, ובשנת 1928 נקראה ע"י דוד רמז לתפקיד מזכירת מועצת הפועלות של ההסתדרות הכללית.

כתבה וערכה: ד"ר יהודית רייפן-רונן

ראש הדף

גולדה מאיר - כרונולוגיה: 1898-1928

יא' באייר תרנ"ח 3 במאי 1898	גולדה נולדה בקייב, אוקראינה (רוסיה דאז) למשה ובלומה מבוביץ'. להם נולדו שמונה ילדים, 4 בנות ו – 4 בנים, 5 נפטרו בינקותם ונותרו שלוש בנות, הבכורה, שיינה, גולדה וציפורה בת הזקונים. גולדה נקראה ע"ש הסבתא- רבא, גולדה, שהייתה ידועה באישיותה הדומיננטית ובעקשנותה.
1903	משפחת מבוביץ' עוברת להתגורר בפינסק (כיום ביילורוס) לבית משפחת האם, בלומה ניידיץ'.
19 באפריל 1903	פוגרום קישינוב, כחמישים יהודים נרצחו באכזריות, אלפי דירות נהרסו. חיים נחמן ביאליק נשלח למקום לעריכת חקירה, מגיב בכתיבת "בעיר ההריגה". במחאה לפוגרום ברוסיה, מכריזות קהילות יהודיות על יום צום. גולדה, בת חמש, מתעקשת לצום למרות התנגדות הוריה מפאת גילה.
23 באוגוסט 1903	הקונגרס הציוני הששי – קונגרס אוגנדה.
26 באוגוסט 1903	הפרוטוקולים של זקני ציון מתפרסמים בפטרסבורג ומשמשים כחומר הסתה עד היום.
1903	בפינסק, שמועות על פוגרום.
1903	משה, האב, אינו מצליח לפרנס את משפחתו, מהגר לארה"ב, תחילה לניו יורק ומשם, בעזרת ארגון היא"ס, למילווקי Milwaukee) ).
3 ביולי 1904	בנימין זאב הרצל, אבי התנועה הציונית פוליטית, נפטר והוא בן 44 , נקבר בוינה, נטמן במדינת ישראל, בהר הרצל ב-17 באוקטובר 1949.
יוני 1906	בלומה האם, עם שלוש בנותיה, שיינה, גולדה וציפורה מגיעות לאחר מסע לקוויבק, קנדה, ומשם ברכבת הן מצטרפות למשה, אבי המשפחה, במילווקי.
1908	גולדה (נקראה אז גולדי) תלמידת כיתה ד' , בת 10 שנים, יחד עם חברתה רגינה המבורגר (לימים מדזיני) מייסדות את "American Young Sisters Society במטרה לגייס כספים לרכישת ספרי לימוד עבור תלמידים שידם אינה משגת לרוכשם. גולדה ורגינה שוכרות לשם כך אולם וגולדה נושאת את נאומה הראשון.
1912	גולדה מסיימת את לימודיה בבי"ס העממי Fourth Street School (כיום בית ספר על שם גולדה מאיר) כתלמידה מצטיינת שנושאת את נאום הפרידה בטקס סיום הלימודים, למרות היעדרויותיה הרבות עקב עבודתה בבקרים בחנות אמה. גולדה מתחילה את לימודיה התיכוניים ב –North Division High School . מטרתה להכשיר עצמה להוראה בעוד הוריה מתנגדים לכך מאחר ובויסקונסין, מורות לא הורשו להינשא. נוכח התנגדות הוריה וניסיונם להשיא את גולדה לגבר המבוגר ממנה ב – 15 שנה, מתכננת גולדה בריחה לאחותה, שיינה, המתגוררת בדנוור, קולורדו. Denver Colorado)).
פברואר 1913	גולדה בת 14 שנה, בורחת מבית הוריה לאחותה, שיינה, בדנבר. גולדה מתגוררת עם שיינה, בעלה שמאי קורנגולד ובתם יהודית.
17 בפברואר 1913	גולדה מתחילה את לימודיה בבית ספר תיכון North High School . דנבר – נקודת מפנה. גולדה נחשפת בבית אחותה לויכוחים אידיאולוגיים בנושאים מגוונים, ספרות ותרבות האידיש, ציונות, אנרכיזם, סוציאליזם, מאבק לשוויון הנשים, איגודים מקצועיים. כאן גולדה פוגשת את מוריס מאירסון (Myerson or Meyerson) .
1913	הסופרז'יסטיות נלחמות למען זכויות שוות לנשים
5 ביוני 1914	גולדה מפסיקה את לימודיה בבית הספר התיכון עקב חילוקי דעות עם אחותה ועוברת למקום מגורים בגפה, ומוצאת עבודה במפעל לבדים לפרנסתה. זמן קצר לאחר מכן גולדה מתכננת שיבה לבית הוריה במילווקי. מוריס מאירסון מציע נישואין.
28 ביולי 1914	פרוץ מלחמת העולם הראשונה (נמשכה עד 11 בנובמבר 1918).
1914	ייסוד הג'וינט, ארגון עזרה של יהודי ארה"ב לסיוע ליהודי העולם
1915	בן גוריון ובן צבי גורשו ע"י התורכים לאלכסנדריה באשמת השתייכותם לארגון ציוני חשאי. מגיעים לארה"ב.
1916	הסכם סייקס-פיקו בין צרפת לבריטניה בדבר חלוקת הממלכה העותומנית. סוריה לצרפת, ארץ ישראל ועירק לבריטניה
1916	גולדה חוזרת למילווקי ומסיימת לימודיה בבית הספר התיכון, North Division High School, וממשיכה לימודיה במילווקי, באוניברסיטת ויסקונסיןWisconsin State Normal School - במטרה לפתח קריירה כמורה. בהיותה סגנית נשיא הכיתה, גולדה עוברת הכשרה כמורה במשך שנה אחת. היא מלמדת בבי"ס לאידיש במילווקי, מארגנת מצעדי מחאה ומצטרפת לארגון "פועלי ציון".
1916	פוגשת לראשונה את דוד בן-גוריון בבואו למילווקי לגייס חיילים לגדוד העברי.
1917	הוקמו גדודי חיל רגלים יהודיים (קלעי מלך) בצבא הבריטי. היוזמים: זאב ז'בוטינסקי, דוד בן גוריון, יצחק בן צבי. הגדודים השתתפו בכיבוש ארץ ישראל. 9 בדצמבר 1917 – כיבוש ירושלים ע"י הבריטים בפיקודו של הגנרל אלנבי ובסיוע הגדודים היהודיים. קץ שלטון עותומני בן 400 שנה בירושלים.
9 יולי 1917	משה מבוביץ', אביה של גולדה, מקבל אזרחות אמריקאית (השם במסמך, Morris Mabowehz ).
2 בנובמבר 1917	הצהרת בלפור בדבר הסכמת בריטניה להקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל.
24 בדצמבר 1917	גולדה נישאת למוריס מאירסון בבית הוריה במילווקי.
1918	גולדה יוצאת לפעילות מפלגתית עבור "פועלי ציון" ברחבי ארה"ב וקנדה ופעילה בקונגרס היהודי-אמריקני שקם זה עתה. חג השבועות תרע"ז, מאי 1917, "הנאום מעל הספסל" מחוץ לבית הכנסת.
1918	גולדה נציגת מילווקי בקונגרס היהודי-אמריקאי הראשון שהתקיים בפילדלפיה. היא הצעירה שבנציגים וכינוס זה נחשב כראשון בקריירה הפוליטית של גולדה. הקונגרס היהודי-האמריקאי הוקם לשם ייצוג יהודי ארה"ב בוועידת השלום בוורסאי והוא מורכב מנציגי קהילות וארגונים יהודיים. במשך השנים הפך למוסד קבע וסניף של הקונגרס היהודי העולמי.
1919	ועידת השלום בורסאי, המשלחת היהודית דורשת להכיר בזכותו ההיסטורית של עם ישראל להקים את הבית הלאומי בארץ ישראל.
1919-1920	פוגרומים ביהודי אוקראינה. מספר הקורבנות היהודיים מגיע לאלפים.
9 במאי 1921	תחילת מסע העלייה לארץ ישראל מניו יורק באונייה פוקאהונטאס Pocahontas) ), גולדה ומוריס מאירסון עם שיינה (אחותה) ובתה יהודית, וחברתה רגינה המבורגר.
14 ביולי 1921	גולדה ומוריס מגיעים לתל-אביב.
ספטמבר 1921	מתקבלים כחברים במרחביה שבעמק יזרעאל. גולדה במרחביה שנתיים ומחצה ולאחר הפסקה - עוד 4 חודשים.
1922	ממרחביה נשלחת גולדה לבית הספר החקלאי 'בן שמן', לקורס בענף הלול – כדי ללמוד שיטות מודרניות לניהול לול. גולדה נבחרה לוועד הקיבוץ ולגוף המצומצם שניהל את המשק. היא משתייכת לצוות המוביל של הקבוצה.
1922	מוריס מאירסון לוקה בקדחת אך נכשל במאמציו לשכנע את גולדה לחזור לתל אביב. הוא מתנה הרחבת המשפחה בעזיבת מרחביה.
1922	הועידה השנייה של מועצת הפועלות בחיפה. גולדה מצטרפת לפעילות מחוץ למרחביה במועצת הפועלות. גולדה אחת מ – 37 הצירות שייצגו כ – 600 חברות. נאמה ונבחרה כאחת משמונה חברות מועצת הפועלות, יחד עם 7 אחרות בהן שתיים שנודעו במנהיגותן, רחל ינאית ומניה שוחט.
15 בדצמבר 1922	דיון בהנהגת "אחדות העבודה" בתל אביב לקראת הוועידה השנייה של ההסתדרות גולדה נבחרת כאחת הצירות לוועידה מטעם מפלגת "אחדות העבודה". גולדה מביעה בפעם הראשונה את דעתה כי חובת יהודי ארצות הברית לתמוך ביישוב, בהקמת המפעל הלאומי.
7 פברואר 1923	הוועידה השניה של הסתדרות העובדים העבריים בארץ ישראל בחיפה, אושרה חוקת ההסתדרות, הוקמה חברת העובדים, הוחלט על ייסוד עיתון יומי והחלטיות אופרטיביות משקיות כלכליות. גולדה משתתפת בדיונים ומדברת באידיש על חינוך ובעיות הפועלת. בועידה - בן גוריון המזכיר הכללי של ההסתדרות, ברל כצנלסון, דוד רמז, זלמן שזר ולוי אשכול – החמישה שהם בדרג הבכיר במנהיגות "אחדות העבודה" והסתדרות העובדים, אנשי העלייה השנייה.
1922-1923	גולדה נעדרת תכופות ממרחביה לרגל עיסוקיה המפלגתיים ובמועצת הפועלות. במרחביה מתגורר מוריס בגפו.
אפריל 1923	מלווה את אתל סנאודן, רעיית אחד ממנהיגי מפלגת הלייבור מבריטניה, בביקורה ביישובי עמק יזרעאל. הליווי היה חשוב דיו והוזכר ע"י בן גוריון ושרתוק.
19 במאי 1923	פגישת הקבוצות בדגניה א', גולדה משתתפת יחד עם יזרעאלי כמייצגים את מרחביה. נואמת באידיש כיון שלדבריה "כי העברית שלי היתה עדיין מגומגמת כל כך". מדברת על חיוב עבודת החברה במטבח.
	שנתיים לאחר עלייתם לארץ ישראל נישואיה למוריס מתערערים. בזיכרונותיה ציינה כי עזיבתה את מרחביה למען מוריס היה הקורבן הגדול בחייה.
תחילת 1924	גולדה ומוריס עוזבים את מרחביה ומשתכנים בדירתה של שיינה בתל אביב.
1924	תל אביב – גולדה פקידה בהנהלת חשבונות במשרדי החברה לעבודות ציבוריות של ההסתדרות (לימים סולל בונה) בראשה עמד דוד רמז. בשולחן לידה, רוזה כהן, אמו של יצחק רבין. גולדה בהריון והזוג עובר לירושלים ומתגורר בשכונת עוני בנחלת אחים. שניהם מקבלים עבודה ע"י רמז במשרד הירושלמי של החברה לעבודות ציבוריות. גולדה מועסקת במשרה חלקית.
נובמבר 1924	הבן מנחם נולד בירושלים.
מאי 1925	בעיות פרנסה וגעגועים לקבוצה גורמים לגולדה לחזור למרחביה עם מנחם בעוד מוריס נשאר בירושלים. הקבוצה במרחביה על סף התפרקות וגולדה איננה מתקבלת בסבר פנים יפות. בארבעת חודשי שהותה במרחביה עם מנחם גולדה מועסקת בבית התינוקות. הקיבוץ מתפרק וגולדה מחליטה לחזור לירושלים. בחודשי השהות במרחביה אין עדות על פעילות מפלגתית או תנועתית.
1925 - 1928	מגורים בירושלים. שנים של מחסור שגבל ברעב, בדידות, חוסר ביטחון, כדבריה, "אלה היו השנים המרות ביותר שידעתי מעודי". מוריס, פקיד בהנהלת חשבונות של חברת "סולל בונה" וגולדה קופאית במשרה חלקית בסולל בונה, ירושלים. המשפחה התגוררה בדירת שני חדרים בשכונה הירושלמית יגיע כפים. כדי לממן את שהותו של מנחם במעון, השכירו חדר אחד מהשניים. כדי לקנות מזון כיבסה גולדה את הלבנים ממעון הילדים. מאבק להישרדות יום יומית.
מאי 1926	הבת שרה נולדה בירושלים.
1926	משה ובלומה מבוביץ', הוריה של גולדה, עולים לארץ ישראל ומתיישבים בהרצליה.

ליקטה וערכה: ד"ר יהודית רייפן-רונן

ראש הדף

הדפסה